<h1>ספר התרומות שער מ"ט חלק י"ח</h1>
<h2>דף יז:</h2>
גרסינן בב"ק פרק שור שנגח את הפרה [מ"ט ע"ב] אמר רב משכונו של ישראל ביד [גר] ומת ה[גר] ואין לו יורש שיהיה הורתו ולידתו בקדושה, כדאיתא בקדושין [י"ז ע"ב] [גר את] הגר אינו יורש לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים, ובא ישראל והחזיק בו מוציאין אותו מידו. פירוש, ומחזירין אותו לבעליו, דכיון דמית פקע ליה שעבודיה. ומשכונו של גר ביד ישראל ומת הגר ובא ישראל והחזיק במשכון שהוא בביתו, זה קנה כנגד מעותיו שהיה חייב לו הגר וזה קנה את השאר. פירוש, מה ששוה יותר מן ההלואה. ומקשינן ותקנה ליה חצרו. פירוש, אפילו המותר כדאמר ר' יוסי חצרו של אדם קונה לו שלא מדעתו. ומתרץ דליתיה בחצרו, וכיון דאי בעי למיקני לא מצי קני, דהא ליתיה קמן, לא קני ליה. [ואיכא] דבעי למיגמר מהאי כללא דפקדון של גר ביד ישראל דחד דינא אית להו, דכיון שהוא בחצרו איתיה איהו בחצרו קני ליה והמחזיק באותו פקדון לא זכה, ואי ליתיה בחצרו בעל הפקדון אין מוציאין אותו מן המחזיק בו. וכתב הרב יהודה ברצלוני ז"ל דליתא, אלא אי איתיה בחצר המשתמרת אע"ג דליתיה התם קני ליה, וכל המחזיק במשכון [אינו] קונה אף מותר המשכון אם איתיה בחצר המשתמרת, כדאיתא בפרק שנים אוחזין [ב"מ י"א ע"א]. וכן פר"ח ז"ל וזה לשונו, דליתיה משכון של גר ביד הנושה בו אבל איתיה בביתיה קני ליה ביתיה ואע"פ שאין המלוה בחצרו, דחצר המשתמרת קונה שלא מדעתו, ולא צריך למימר תקנה לי חצרי כמו במציאה, דשאני מציאה דלא ידע בה מתחלה אבל משכון דידע ביה מסתמא רצונו לזכות בו, שאין אדם רוצה שיכנסו אחרים ויוציאו את שלו מביתו, אבל מציאה חדא דשתיק ה"ל כמתיאש למחילה אף לבאים לחצרו. עוד יש לברר אם מתחייב הגר לאחרים בשטרי חוב שיש להם עליו ומת ואין יורשין לגר ובא אחד והחזיק בנכסים, זה פשוט שכל מלוה שנגבית מן היורשין או ממשועבדין נגבית כמו כן מזה שהחזיק בהן, אך צריך בירור אם משתבע כדין שאר טורף או כדין הנפרע מנכסי יתומים. ובזה כתב הרב דכיון דזכה בהן המוחזק לא מפקינן מיניה אלא בשבועה, ואם הם רבים אחרון אחרון נפסד ואין לו גובה משלפניו. גם יש לברר אם יש לגר שט"ח על משכונת קרקע מוחזקת אם דינו כמשכון דמטלטלין, דכיון דמית פקע שעבודיה ובעלים זוכין בו מיד, שזה פורש למיתה וזה פורש לחיים. ומסתברא דהכי נמי פקע שעבודיה דההיא דמחזיק בשטרותיו של גר מיבעיא ולא איפשיטא [ב"ק שם] לאו במחזיק בשטרי חובותיו קא שאיל, דהתם פשיטא דפריעי, אלא במחזיק בשטרי מתנות או קניות מקרקעות שזכה בהם הגר מאחרים קא בעי, כל זה פסק הרב ז"ל.
